רש"י על בכורות י״ב א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בכורות י״ב ע״א:א׳ רש"י על בכורות י״ב ע״א:ה׳ »

1 גמ' להלן - בפסח:

2 לכל השמות - שבמשנתנו. הפסח אינו בא עגל וחיה דכתיב שמות יב שה מן הכבשים ומן העזים ולא שחוט דבעינן שחיטה לשם פסח וכלאים נמי לא דכלאים אין קריבין לגבי מזבח כדקתני לקמן שור וכשב פרט לכלאים:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

28 ואם הוא יותר מבן שנה אינו נחשב "שה", אלא "פלגס" פרה פ"א מ"ג, והתפארת ישראל שם כתב: "פלגס - נוטריקון פלג גס, רצה לומר חצי גסה", הרי שאין גופו דק. ובגו"א שמות פי"ב אות י קפט: כתב: "יותר מבן שנה איך הוא כשר לפסח, דלא הוי שה כלל, דהרי בן י"ג חודש הוי פלגס, ואינו כלל שה". ולמעלה פ"ס שפא. כתב: "וכן 'שה תמים בן שנה', מפני כי בן שנה הוא אחד בשנים, ואם היה ב' שנים, היה יוצא מן האחדות, וכל הדברים האלו נמשך לענין האחדות. ודוקא שה ולא עגל "הפסח אינו בא עגל וחיה, דכתיב שמות יב, ה 'שה מן הכבשים ומן העזים'" רש"י בכורות יב., כי שה לדקותו נחשב אחד לגמרי. אמרו ז"ל ויק"ר ד, ו 'שה פזורה ישראל' ירמיה נ, יז, למה נמשלו ישראל לשה, מה שה אם הוא לוקה באחד מאבריו, וכולו מרגיש, אף ישראל, אחד חוטא, וכולם מרגישים. שהרי עכן היה אחד וחטא, וכל ישראל היו מרגישים. וביאור הדבר הזה כי השה לדקות טבעו ואינו בעל חומר גס ועב, כי דבר שהוא חמרי, כמו השור והחמור או הדבר שהוא דומה לו, יש בו ענין חמרי, והחומר מתחלק, ואין בו ענין האחדות. אבל השה טבעו דק ויש לו מזג דק, אינו חומרי, לכך אם נלקה באחד מאבריו כולו מרגיש. וכך ישראל, בעבור שישראל מפני שהם רחוקים ממדריגת החומר, אבל מדריגתם מדריגה רוחנית אלקית, ולפיכך אחד חוטא וכולם לוקים, כי המדריגה הזאת לא תתחלק, והחילוק הוא מצד החומר. וזה שצוה שיהיה הקרבן הזה 'שה תמים', כי התמימות והשלימות הוא אחדות, כדכתיב שמות כו, ו 'והיה המשכן אחד'. ופירושו כאשר היה שלם, אז היה נחשב אחד, שהרי החלק אינו שלם ואינו אחד, ודבר זה מבואר". הנה ביאר כאן הטעם שהתורה קבעה שיהיה קרבן פסח שמות יב, ה "שה תמים זכר בן שנה". אך למעלה פ"ב קפא. כתב: "יש מצוה שהיא 'חוק', כמו שמצות הפסח דוקא שה ולא בקר, בן שנתו ולא בן שתים, ודבר זה חוק שאין טעם בדבר". ולכאורה זה נגד דבריו כאן שביאר הטעם לכך כדי שק"פ יהיה בסוד האחדות. אך אין זה קשיא, כי כבר השריש שגם לחוק יש טעם, אך אין טעמו נגלה לגמרי, וכמו שכתב בגו"א ויקרא פכ"ו אות ב רמח:, וז"ל: "מפני שהחקות הם דברים שאין טעמם ידוע על אמתתם, ואפשר לאדם להשיג מעט מהם... ומה שאמרו יומא סז: כי המצות שהם חקים לא ניתנו טעם שלהם לגלות, אינו רוצה לומר שאין האדם יודע כלל מן המצות, אלא שאין יכול להבין אותם לגמרי, אבל יכול להבין מהם מעט". וכנראה הטעמים שכתב כאן הם בגדר ש"אין יכול להבין אותם לגמרי, אבל יכול להבין מהם מעט" הובא למעלה פ"ב הערה 35, ופ"ס הערה 52.

« רש"י על בכורות י״ב ע״א:א׳ רש"י על בכורות י״ב ע״א:ה׳ »